כולם יודעים לומר 'מה'.
אמפתיה זו גישה מדהימה,
גישה מעצימה, מקסימה, מתאימה... להמשיך?
אבל איך עושים את זה? איך יודעים מה לומר ומתי?
איך נותנים מקום בלי להפוך כל אירוע לטרגדיה?
איך תומכים בילד בלי להפוך אותו למפונק?
איך לחשל בלי לחסל, ואיך להיות שם בשבילו, גם כשאנחנו לגמרי במקום אחר?